Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 87a

חֲצוֹת שֵׁנִי עוֹכַלְתָּן רַב חִסְדָּא אָמַר עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹכַלְתָּן

Traduction

The second midnight, i.e., midnight of the following night, renders them consumed, and if they were dislodged from the altar thereafter they are not returned. Rav Ḥisda says: Dawn following the first evening renders them consumed, and if they were dislodged from the altar thereafter they are not returned.

Rachi non traduit

חצות שני עוכלתן. שרירי דידהו חצות שני של ליל המחרת:

אָמְרִי בֵּי רַב מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא וּמָה חֲצוֹת שֶׁאֵין עוֹשֶׂה לִינָה עוֹשֶׂה עִיכּוּל עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁעוֹשֶׂה לִינָה אֵינוֹ דִּין שֶׁעוֹשֶׂה עִיכּוּל

Traduction

They say in the school of Rav: What is the reasoning of Rav Ḥisda, who says that dawn renders these limbs consumed? It is the following a fortiori inference: And if midnight, which does not cause the disqualification of being left overnight with regard to limbs that were left off the altar until that time, still causes consumption, i.e., limbs burned on the altar until midnight are considered entirely consumed, then certainly with regard to dawn, which causes the disqualification of being left overnight with regard to limbs that were not left off the altar until that time, isn’t it logical that it causes consumption?

Rachi non traduit

שאינו עושה לינה. לאותו שעל הארץ שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין:

עושה עיכול. לשרירי דמערכה:

Tossefoth non traduit

אמרי בי רב מ''ט דרב חסדא. אע''ג דאמרי בי רב. רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא רב הונא נמי אמרה ופי' טעמו והש''ס קבעיא בלשון זה מ''ט דרב חסדא אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין (דף ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך ובמסכת שבת (פב.) מ''ט לא שכיחת גבי רב חסדא דמחדדן שמעתתיה:

מה חצות שאין עושה לינה כו'. ורבה לטעמיה דאית ליה בסמוך אין לינה מועלת בראשו של מזבח ולית ליה ק''ו דרב חסדא דאיכא למיפרך מה לחצות שכן עושה עיכול בראשו של מזבח דאם פקע לא יחזיר תאמר בעמוד השחר שאין לינה פוסלת בראשו של מזבח כך פי' ה''ר מנחם זצ''ל:

פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן לְאַחַר עַמּוּד הַשַּׁחַר רַבָּה אָמַר חֲצוֹת שֵׁנִי עוֹכַלְתָּן רַב חִסְדָּא אָמַר אֵין בָּהֶן עִיכּוּל לְעוֹלָם

Traduction

These amora’im also dispute the halakha in a case where the limbs separated from the altar before midnight and were returned to the altar after dawn: Rabba says that the second midnight renders them consumed, and if they separated after this time they are not returned. Rav Ḥisda says: Since these limbs were not returned to the altar by dawn, they are never subject to consumption through the passage of time. Rather, they are returned to the altar and allowed to burn until they are reduced to ash. These two disputes between Rabba and Rav Ḥisda indicate that both agree that limbs not on the altar by midnight are not considered consumed.

Rachi non traduit

אין בהן עיכול לעולם. וכל שפוקעין יחזיר ומועלין בהן עד שיעשו דשן:

Tossefoth non traduit

ורב חסדא אמר אין בהם עיכול לעולם. וליכא למימר דעמוד השחר שני יעשה עיכול מק''ו דחצות שהרי אינו עושה לינה אלא לקרבנות היום שלפניו:

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וּמַאן לֵימָא לַן דַּחֲצוֹת בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ מְשַׁוְּיָא לְהוּ עִיכּוּל דִּילְמָא כֹּל הֵיכָא דְּמַשְׁכְּחָא לְהוּ מְשַׁוְּיָא לְהוּ עִיכּוּל שְׁלַחוּ מִתָּם הִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף

Traduction

Rav Yosef objects to this: And who shall say to us that midnight, specifically when the limbs are at the top of the altar, effects for them consumption? Perhaps anywhere that the limbs are found, midnight effects for them consumption. The Gemara notes: They sent from there, i.e., Eretz Yisrael, that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef, i.e., the passing of midnight renders all limbs consumed, regardless of their location at that time.

Rachi non traduit

כל היכא דמשכחת להו כו'. הלכך פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות ואפילו החזירן לאחר חצות:

אין מועלין בהן ולא צריך להחזירן ויצאו מידי מעילה גרסי' ולא נהנין מדרבנן:

Tossefoth non traduit

הילכתא כרב יוסף. פירוש יפה אמר ואין זה פסק הלכה ולא שייך למיפרך הילכתא למשיחא דהא לבסוף נמי מוכח דלא פליגי עליה וא''כ הלכה למה לי:

אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן אַחַר חֲצוֹת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְכֵן תָּנָא בַּר קַפָּרָא פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן לְאַחַר חֲצוֹת יוֹצְאִין מִידֵי מְעִילָה

Traduction

It was also stated that Rabbi Ḥiyya bar Abba says: In the case of limbs that separated from upon the altar before midnight and were returned to the altar after midnight, one may not benefit from them ab initio, but if one benefited from them after the fact he is not liable for misuse of consecrated property, since the mitzva of burning is considered fulfilled after midnight has passed. And bar Kappara also taught: If they separated from upon the altar before midnight and were returned to the altar after midnight, the limbs are removed from being subject to liability for misuse of consecrated property.

Tossefoth non traduit

לא נהנין. רבינו היה מפרש מן התורה כיון שהם לחמו של מזבח ומ''מ יצא מידי מעילה דכיון דחצות עוכלם נעשית מצוותם ולא חזרה בהם מעילה:

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְכִי מֵאַחַר דִּשְׁלַחוּ מִתָּם הִילְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְכֵן תָּנֵי בַּר קַפָּרָא רַבָּה וְרַב חִסְדָּא בְּמַאי פְּלִיגִי אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁמֵנִים

Traduction

Rav Pappa said to Abaye: And since they sent from there that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef that midnight effects consumption even for those items left off the altar, and Rav Ḥiyya bar Abba says this as well, and bar Kappara also teaches that this is the halakha, then with regard to what do Rabba and Rav Ḥisda disagree? Abaye said to him: They disagree with regard to fatty limbs, whose consumption is delayed due to their surrounding fat, and consequently midnight may not effect consumption for these limbs.

Rachi non traduit

וא''ר חייא בר אבא. נמי כרב יוסף:

וכן תני בר קפרא. כרב יוסף:

רבה ורב חסדא במאי פליגי. לומר דלא הוי עיכול בחצות:

בשמינים. אפילו הוקשו לא הויא עיכול דשומנן מעכבן מליעשות דשן:

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַבָּה לִינָה מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אוֹ אֵינָהּ מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּלֹא יָרְדוּ הַשְׁתָּא לָנוּ בַּעֲזָרָה אָמְרַתְּ דְּלֹא יֵרְדוּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ מִיבַּעְיָא

Traduction

§ Rava raises a dilemma before Rabba: Is the disqualification of being left overnight effective in disqualifying limbs that are situated at the top of the altar at dawn but were not placed on the pyre, or is it not effective in disqualifying limbs that are at the top of the altar but were not placed on the pyre? The Gemara clarifies: What are the circumstances? If we say that the limbs have not descended from the altar, then the halakha should be obvious: Now that with regard to limbs that were left overnight in the Temple courtyard, you said in the mishna (84a) that if they ascended upon the altar they shall not descend, then with regard to limbs left on top of the altar, is it necessary to teach that they shall not descend?

Rachi non traduit

או דילמא אין לינה מועלת. ולא נפסלו ויחזור ויעלם:

אילימא דלא ירדו. אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה:

וְאֶלָּא דְּיָרְדוּ לְשֻׁלְחָן מְדַמֵּינַן לַהּ דִּתְנַן אֲפִילּוּ הֵן עַל הַשֻּׁלְחָן יָמִים רַבִּים אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אוֹ דִילְמָא לְקַרְקַע מְדַמֵּינַן

Traduction

But rather, the dilemma is in a case where they were left overnight on top of the altar and descended from it after dawn. Do we compare limbs left overnight on top of the altar to the Table of the shewbread, and they are therefore returned, as we learned in a mishna (Menaḥot 100a): Even if loaves of shewbread, which are supposed to be replaced every Shabbat, remained on the Table many days beyond Shabbat, there is nothing wrong with that, and the loaves are not disqualified by being left overnight. Or perhaps we compare the limbs to flesh left on the ground of the Temple courtyard, which is disqualified when left there until dawn, and they are not returned.

Rachi non traduit

אלא דירדו. מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך מי הוי כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר ותנן בפסולים כך אם ירדו לא יעלו:

לשלחן מדמינן לה. למזבח שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו:

דתנן אפי' היה על השלחן ימים כו'. במנחות תנן לה סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה שאפי' היא כו':

או דילמא לקרקע עזרה מדמינן לה. דהא רצפת בנין היא כמותה ולא כלי שרת כשלחן:

Tossefoth non traduit

לשלחן מדמינן לה דתנן אפילו היה על השולחן כו'. תימה מנא ליה דלא פסול לאחר שבת כשנסדר כהילכתו וי''ל דדייק מלישנא יתירא דקאמר שאפי' הוא על השולחן כו' דמשמע שבא להוסיף אפי' בענין זה והא ליתא דהא דוקא משום שנסדר באחד בשבת שלא כהילכתו לא מיפסל כדאיתא שילהי שתי הלחם (מנחות דף ק.) ופרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:) דטעמא דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו ולא משני התם טעמא דשלחן אינו מקדש ליפסול בלינה כדאמר הכא דבעי למילף מיניה מזבח וצ''ע אי מצי למימר דכי נסדר כהילכתו נעשה לחמו של שלחן טפי לא יפסל בלינה זה משמיענו לישנא יתירא דאפילו על השלחן כו' והתם דפריך כיון דלילה אינו מחוסר זמן בי שמשי ליפסול ומשני כיון דנסדר שלא כהלכתו נעשה כמי שסדרו הקוף משמע אם סדרו כהלכתו נפסל בלינה י''ל דאתא למימר דאם נסדר בלילה כיון דלילה אין מחוסר זמן נפסל בלינה אבל נסדר כהלכתו ממש ביום השבת אפילו היה שם ימים רבים אינו נפסל דנעשה לחמו של מזבח מ''מ תימה למה לא תירץ מתחינה לפי סברתו כי נמי כלי שרת מקדש שלא בזמנו שאני שולחן דאינו נפסל עליו כלל בשום ענין דעל כרחין שום פסוק יש על דבר זה שאינו נפסל אפילו כי נסדר כהלכתו:

אֲמַר לֵיהּ אִין לִינָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא תָּא שְׁמַע דְּאִיתְּמַר אֵיבָרִים שֶׁלָּנוּ בָּעֲזָרָה מְקַטֵּר וְהוֹלֵךְ כָּל הַלַּיְלָה לָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ מְקַטֵּר וְהוֹלֵךְ לְעוֹלָם

Traduction

Rabba said to him: There is no disqualification of limbs that are left overnight at the top of the altar. The Gemara asks: Did Rava accept this response from Rabba or not? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which was stated: With regard to limbs that were left overnight in the Temple courtyard, the priest may place them upon the altar to burn them all night long provided that they are placed there before dawn. With regard to a limb that was left overnight at the top of the altar, the priest may burn it forever, i.e., no matter how much time has passed.

Rachi non traduit

מקטיר והולך לעולם. דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו:

יָרְדוּ רַבָּה אָמַר יַעֲלוּ רָבָא אָמַר לֹא יַעֲלוּ שְׁמַע מִינַּהּ לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ שְׁמַע מִינַּהּ

Traduction

With regard to limbs that were left overnight on top of the altar and then descended from it, Rabba says that they shall ascend, while Rava says that they shall not ascend. Conclude from it that Rava did not accept the response from Rabba, as he holds here that limbs are disqualified when left overnight on top of the altar. The Gemara confirms: Indeed, conclude from it that this is so.

Rachi non traduit

רבא אמר לא יעלו. דלינה מועלת והוו להו פסולין וכיון דירדו לא יעלו:

כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן הַנֹּגֵעַ בְּמִזְבֵּחַ אֵין לִי אֶלָּא מִזְבֵּחַ כֶּבֶשׁ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּלֵי שָׁרֵת מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ

Traduction

§ The mishna teaches: Just as the altar sanctifies items, so too, the ramp and the service vessels sanctify items. With regard to this halakha, the Sages taught: The verse states: ''Whatever touches the altar shall be sacred'' (Exodus 29:37). From here I have derived only that the altar sanctifies items. From where is it derived that the ramp sanctifies items as well? The verse states: ''And you shall anoint…the altar [et hamizbe’aḥ]'' (Exodus 40:10), and the addition of the word et serves to include the ramp. With regard to service vessels, from where is it derived that they sanctify items? The verse states with regard to them: ''Whatever touches them shall be sacred'' (Exodus 30:29).

Rachi non traduit

את המזבח. ומשחת את המזבח לרבות את הכבש:

ה''ג כלי שרת מניין כל הנוגע בהן יקדש:

Tossefoth non traduit

הגה''ה כבש מנין. וא''ת לרבי יהודה דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך את לרבויי כבש הא כיון דירד ע''ג רצפה יעלה כ''ש כבש וי''ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשירין להקטיר עליה אבל פסולין לא להכי איצטריך קרא:

בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן כְּלֵי שָׁרֵת מַהוּ שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַפְּסוּלִין אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן כָּךְ כֵּלִים מְקַדְּשִׁין

Traduction

Reish Lakish raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to whether service vessels sanctify disqualified items? Rabbi Yoḥanan said to him: You learned in the mishna that just as the altar and the ramp sanctify items that are suited to them even if those items are disqualified, so too, the service vessels sanctify items placed in them.

Rachi non traduit

מהו שיקדשו פסולין. הוא סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה כגון מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין דקדשה כלי אע''פ שהיא טמאה או לא קדשה ותנן המנחות והנסכים שנטמאו יש [להם] פדיון ואם משקדש בכלי נטמאו אין להם פדיון:

א''ל תניתוה. דמקדשין ואין להם פדיון:

Tossefoth non traduit

כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין. פי' בקונטרס דלענין פדיון בעי א''ל תניתוה כו' א''ל לכתחלה ליקרב קמיבעיא לי ופשיט דמקדש מקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין דמשום וזרקו פסולין אם עלו לא ירדו הא אם זרקוהו כשרים לכתחלה יעלו איברים דזריקה מעלייתא היא אף על גב דקבלוהו פסולין דכלי שרת שקבלו בו הדם מקדשת פסולין לכתחלה ליקרב וליזרק כך פירש בקונטרס ותימה לפי' דא''כ תיקשי ליה מתני' הלן והיוצא והטמא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו כו' אם עלו לא ירדו משמע הא לכתחלה לא יעלו ואע''ג דנתקבל הדם בכשרות בכלי שרת דהא לא איירי מידי בנתקבל בפסול ונזרק בפסול ועוד לן דמה ויצא דמה ונטמא דמה אמאי לא יעלו לר''ש כיון דכלי שרת מקדשין את הפסולין לכתחלה ליקרב וצריך לדחות כל הני כגון שישנן עתה בכלי חול דהוה ליה כירדו וכן נתערב בדם הפסולין דאמר ישפך לאמה ולא אמרינן דיקרב מיירי בהכי וכן הא דתנן (מנחות דף ק:) המנחות והנסכים שנטמאו משקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע מקרב לא קרבו בעורכו לכלי חול איירי וכן היה מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר לו הבא אחרת תחתיה בהכי מוקמינן לה מיהו אכתי קשה לפי' דאי מעיקרא ס''ד דלענין פדיון קבעי אם כן לא הוה ליה למימר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי אלא ליקרב מיבעיא לי ומדקאמר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי משמע דמעיקרא נמי הוה ידע דליקרב קמיבעיא ליה אלא דמיבעיא ליה בדיעבד ועוד הקשה ה''ר פטר לפרש''י שהשיב ר''י דדוקא משום דזרקוהו פסולין אחרי שקבלו פסולין אבל קבלו פסולין וזרקוהו כשרים יעלו תחילה ליקרב איברים דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב דבהדיא אמרינן בפ''ק דמנחות (דף ז.) והא בעי מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחלה ליקרב וא''ל אין מקדשין ומשני אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ש''מ דאין מקדשין ליקרב פשיטא ליה הילכך נראה פר''ת שפירש דמעיקרא ס''ד דר' יוחנן דקבעי מיניה אם העלה פסולין לגבי מזבח בכלי שרת ומפסיק הכלי שרת וקמיבעי ליה נהי דאין לומר דלא ירדו מטעם דאויר מזבח כמזבח דמי שהרי תחתית הכלי מפסיק מיהו כלי שרת שמא מתוך קדושתו לא הוי חציצה והוי כאילו הפסולים ע''ג המזבח ממש דלא ירדו או הויא חציצה וירדו אמר ליה תניתוה כשם שהמזבח כו' לענין דאם עלו לא ירדו כך הכלים מקדשין לענין זה (מכאן ואילך לשון ר''ת) א''ל לכתחלה ליקרב קמבעיא לי דסבר ריש לקיש דאיכא לאוקומה מתני' דקתני הך כלים מקדשים שאם עלו בכלי ע''ג המזבח לא ירד דאין כאן לא קדושת המזבח ולא קדושת אויר הואיל והם בכלי וקבעי שאם לא העלה הקמצין הפסולין בכלי אלא קדשו בכלי מהו שיעלו לכתחלה דכי היכי דמזבח מקדש מה שנגע בו ולא ירדו כך כלי מקדש מה שנגע בו ולא ירדו או לא אא''כ העלהו אמר ליה תניתוה שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין וזרקו בדיעבד הא אם לא זרקוהו לכתחלה לא יזרוק דהכי מיפרשא מתני' הלן והיוצא כו' שזרקו את הדם בדיעבד לא ירד הא אם לא זרקוהו לא יעלה והא דקאמר וזרקו פסולין פי' דמתני' [כך] הוא ואינו אלא מסיים לשון המשנה ולאו מפסולא קדייק תדע שלא היה לו לומר רק לא שקבלו אי נמי זרקו אלמא דריש לקיש דדחי ליה בפסולין מוקי לה והיינו דאמר בפ''ק דמנחות (ג''ז שם) והא בעי מיניה ריש לקיש (כו') מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין [כו'] ואמר ליה אין מקדשין עד לא קבלו פסולין ואי נמי זרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין אם עלה הבשר לא ירד והדם יעלה ויזרק דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב אי נמי אם זרקו פסולין הבשר אם עלה לא ירד והדם לא יתקנח דהא המשנה בכל עניינים אם עלה לא ירד קתני בין חומרא בין קולא כדמוכח לשון ר''ת וכל מה שפירשתי לפירוש הקונטרס שהעמדתי. בעודן בכלי חול צריך לפרש גם לפי' ר''ת למאי דבעי למימר ר''ל דמקדשין לכתחלה ומה שפי' הדם לא יתקנח אין שייך להזכיר כאן דלאו היינו אם עלו לא ירדו דאפילו מאן דאית ליה גבי דם אם עלו ירדו מודה בדם הנזרק דקלטו מזבח דאי לא הוי אלא לר''ג דוקא א''כ בסמוך דפריך חטאת העוף דפסולה היכי מזה מדמה פירוש לר''ג דאמר אם עלה לא ירד כיון דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לעולם הוי ירוד ומאי קושיא אימא הא דקתני אם עלה לא ירד היינו אם זרק לא יקנחנו אבל אם עלה בכלי ירד אלא ודאי לא יקנחנו הוי לכולי עלמא ואם עלה לא ירד דקאמר היינו אם עלה בכלי לא ירד אלא יזרקנו בעל כרחו ובההיא דמנחות (ג''ז שם) דקדק רבינו חיים דקאמר התם אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכי לא היה יודע דמקדשין ליפסל הא מתני' היא בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר''ת דתנן כך הכלים מקדשין:

אֲמַר לֵיהּ לְכַתְּחִילָּה לִיקְרַב קָמִיבְּעֵי לִי הָא נָמֵי תְּנֵינָא

Traduction

Reish Lakish said to him: The mishna indicates that service vessels sanctify that which is placed in them in the sense that they may no longer be redeemed even if they become disqualified. I raise the dilemma with regard to whether service vessels sanctify disqualified items such that they may be sacrificed ab initio. Rabbi Yoḥanan said to him: This also we learn in a mishna (84a):

Rachi non traduit

א''ל לכתחילה ליקרב קמיבעיא לי. ולא לענין פדיון:

ושקבלו פסולין וזרקו את דמו. אם עלה הבשר לא ירד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source