Daf 87a
אֲמַר לֵיהּ אִין לִינָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא תָּא שְׁמַע דְּאִיתְּמַר אֵיבָרִים שֶׁלָּנוּ בָּעֲזָרָה מְקַטֵּר וְהוֹלֵךְ כָּל הַלַּיְלָה לָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ מְקַטֵּר וְהוֹלֵךְ לְעוֹלָם
Rachi (non traduit)
מקטיר והולך לעולם. דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו:
אֲמַר לֵיהּ לְכַתְּחִילָּה לִיקְרַב קָמִיבְּעֵי לִי הָא נָמֵי תְּנֵינָא
Rachi (non traduit)
ושקבלו פסולין וזרקו את דמו. אם עלה הבשר לא ירד:
א''ל לכתחילה ליקרב קמיבעיא לי. ולא לענין פדיון:
בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן כְּלֵי שָׁרֵת מַהוּ שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַפְּסוּלִין אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן כָּךְ כֵּלִים מְקַדְּשִׁין
Rachi (non traduit)
א''ל תניתוה. דמקדשין ואין להם פדיון:
מהו שיקדשו פסולין. הוא סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה כגון מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין דקדשה כלי אע''פ שהיא טמאה או לא קדשה ותנן המנחות והנסכים שנטמאו יש [להם] פדיון ואם משקדש בכלי נטמאו אין להם פדיון:
Tossefoth (non traduit)
כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין. פי' בקונטרס דלענין פדיון בעי א''ל תניתוה כו' א''ל לכתחלה ליקרב קמיבעיא לי ופשיט דמקדש מקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין דמשום וזרקו פסולין אם עלו לא ירדו הא אם זרקוהו כשרים לכתחלה יעלו איברים דזריקה מעלייתא היא אף על גב דקבלוהו פסולין דכלי שרת שקבלו בו הדם מקדשת פסולין לכתחלה ליקרב וליזרק כך פירש בקונטרס ותימה לפי' דא''כ תיקשי ליה מתני' הלן והיוצא והטמא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו כו' אם עלו לא ירדו משמע הא לכתחלה לא יעלו ואע''ג דנתקבל הדם בכשרות בכלי שרת דהא לא איירי מידי בנתקבל בפסול ונזרק בפסול ועוד לן דמה ויצא דמה ונטמא דמה אמאי לא יעלו לר''ש כיון דכלי שרת מקדשין את הפסולין לכתחלה ליקרב וצריך לדחות כל הני כגון שישנן עתה בכלי חול דהוה ליה כירדו וכן נתערב בדם הפסולין דאמר ישפך לאמה ולא אמרינן דיקרב מיירי בהכי וכן הא דתנן (מנחות דף ק:) המנחות והנסכים שנטמאו משקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע מקרב לא קרבו בעורכו לכלי חול איירי וכן היה מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר לו הבא אחרת תחתיה בהכי מוקמינן לה מיהו אכתי קשה לפי' דאי מעיקרא ס''ד דלענין פדיון קבעי אם כן לא הוה ליה למימר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי אלא ליקרב מיבעיא לי ומדקאמר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי משמע דמעיקרא נמי הוה ידע דליקרב קמיבעיא ליה אלא דמיבעיא ליה בדיעבד ועוד הקשה ה''ר פטר לפרש''י שהשיב ר''י דדוקא משום דזרקוהו פסולין אחרי שקבלו פסולין אבל קבלו פסולין וזרקוהו כשרים יעלו תחילה ליקרב איברים דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב דבהדיא אמרינן בפ''ק דמנחות (דף ז.) והא בעי מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחלה ליקרב וא''ל אין מקדשין ומשני אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ש''מ דאין מקדשין ליקרב פשיטא ליה הילכך נראה פר''ת שפירש דמעיקרא ס''ד דר' יוחנן דקבעי מיניה אם העלה פסולין לגבי מזבח בכלי שרת ומפסיק הכלי שרת וקמיבעי ליה נהי דאין לומר דלא ירדו מטעם דאויר מזבח כמזבח דמי שהרי תחתית הכלי מפסיק מיהו כלי שרת שמא מתוך קדושתו לא הוי חציצה והוי כאילו הפסולים ע''ג המזבח ממש דלא ירדו או הויא חציצה וירדו אמר ליה תניתוה כשם שהמזבח כו' לענין דאם עלו לא ירדו כך הכלים מקדשין לענין זה (מכאן ואילך לשון ר''ת) א''ל לכתחלה ליקרב קמבעיא לי דסבר ריש לקיש דאיכא לאוקומה מתני' דקתני הך כלים מקדשים שאם עלו בכלי ע''ג המזבח לא ירד דאין כאן לא קדושת המזבח ולא קדושת אויר הואיל והם בכלי וקבעי שאם לא העלה הקמצין הפסולין בכלי אלא קדשו בכלי מהו שיעלו לכתחלה דכי היכי דמזבח מקדש מה שנגע בו ולא ירדו כך כלי מקדש מה שנגע בו ולא ירדו או לא אא''כ העלהו אמר ליה תניתוה שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין וזרקו בדיעבד הא אם לא זרקוהו לכתחלה לא יזרוק דהכי מיפרשא מתני' הלן והיוצא כו' שזרקו את הדם בדיעבד לא ירד הא אם לא זרקוהו לא יעלה והא דקאמר וזרקו פסולין פי' דמתני' [כך] הוא ואינו אלא מסיים לשון המשנה ולאו מפסולא קדייק תדע שלא היה לו לומר רק לא שקבלו אי נמי זרקו אלמא דריש לקיש דדחי ליה בפסולין מוקי לה והיינו דאמר בפ''ק דמנחות (ג''ז שם) והא בעי מיניה ריש לקיש (כו') מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין [כו'] ואמר ליה אין מקדשין עד לא קבלו פסולין ואי נמי זרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין אם עלה הבשר לא ירד והדם יעלה ויזרק דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב אי נמי אם זרקו פסולין הבשר אם עלה לא ירד והדם לא יתקנח דהא המשנה בכל עניינים אם עלה לא ירד קתני בין חומרא בין קולא כדמוכח לשון ר''ת וכל מה שפירשתי לפירוש הקונטרס שהעמדתי. בעודן בכלי חול צריך לפרש גם לפי' ר''ת למאי דבעי למימר ר''ל דמקדשין לכתחלה ומה שפי' הדם לא יתקנח אין שייך להזכיר כאן דלאו היינו אם עלו לא ירדו דאפילו מאן דאית ליה גבי דם אם עלו ירדו מודה בדם הנזרק דקלטו מזבח דאי לא הוי אלא לר''ג דוקא א''כ בסמוך דפריך חטאת העוף דפסולה היכי מזה מדמה פירוש לר''ג דאמר אם עלה לא ירד כיון דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לעולם הוי ירוד ומאי קושיא אימא הא דקתני אם עלה לא ירד היינו אם זרק לא יקנחנו אבל אם עלה בכלי ירד אלא ודאי לא יקנחנו הוי לכולי עלמא ואם עלה לא ירד דקאמר היינו אם עלה בכלי לא ירד אלא יזרקנו בעל כרחו ובההיא דמנחות (ג''ז שם) דקדק רבינו חיים דקאמר התם אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכי לא היה יודע דמקדשין ליפסל הא מתני' היא בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר''ת דתנן כך הכלים מקדשין:

כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן הַנֹּגֵעַ בְּמִזְבֵּחַ אֵין לִי אֶלָּא מִזְבֵּחַ כֶּבֶשׁ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּלֵי שָׁרֵת מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ
Rachi (non traduit)
ה''ג כלי שרת מניין כל הנוגע בהן יקדש:
את המזבח. ומשחת את המזבח לרבות את הכבש:
Tossefoth (non traduit)
הגה''ה כבש מנין. וא''ת לרבי יהודה דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך את לרבויי כבש הא כיון דירד ע''ג רצפה יעלה כ''ש כבש וי''ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשירין להקטיר עליה אבל פסולין לא להכי איצטריך קרא:
יָרְדוּ רַבָּה אָמַר יַעֲלוּ רָבָא אָמַר לֹא יַעֲלוּ שְׁמַע מִינַּהּ לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ שְׁמַע מִינַּהּ
Rachi (non traduit)
רבא אמר לא יעלו. דלינה מועלת והוו להו פסולין וכיון דירדו לא יעלו:
וְאֶלָּא דְּיָרְדוּ לְשֻׁלְחָן מְדַמֵּינַן לַהּ דִּתְנַן אֲפִילּוּ הֵן עַל הַשֻּׁלְחָן יָמִים רַבִּים אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אוֹ דִילְמָא לְקַרְקַע מְדַמֵּינַן
Rachi (non traduit)
דתנן אפי' היה על השלחן ימים כו'. במנחות תנן לה סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה שאפי' היא כו':
או דילמא לקרקע עזרה מדמינן לה. דהא רצפת בנין היא כמותה ולא כלי שרת כשלחן:
לשלחן מדמינן לה. למזבח שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו:
אלא דירדו. מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך מי הוי כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר ותנן בפסולים כך אם ירדו לא יעלו:
Tossefoth (non traduit)
לשלחן מדמינן לה דתנן אפילו היה על השולחן כו'. תימה מנא ליה דלא פסול לאחר שבת כשנסדר כהילכתו וי''ל דדייק מלישנא יתירא דקאמר שאפי' הוא על השולחן כו' דמשמע שבא להוסיף אפי' בענין זה והא ליתא דהא דוקא משום שנסדר באחד בשבת שלא כהילכתו לא מיפסל כדאיתא שילהי שתי הלחם (מנחות דף ק.) ופרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:) דטעמא דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו ולא משני התם טעמא דשלחן אינו מקדש ליפסול בלינה כדאמר הכא דבעי למילף מיניה מזבח וצ''ע אי מצי למימר דכי נסדר כהילכתו נעשה לחמו של שלחן טפי לא יפסל בלינה זה משמיענו לישנא יתירא דאפילו על השלחן כו' והתם דפריך כיון דלילה אינו מחוסר זמן בי שמשי ליפסול ומשני כיון דנסדר שלא כהלכתו נעשה כמי שסדרו הקוף משמע אם סדרו כהלכתו נפסל בלינה י''ל דאתא למימר דאם נסדר בלילה כיון דלילה אין מחוסר זמן נפסל בלינה אבל נסדר כהלכתו ממש ביום השבת אפילו היה שם ימים רבים אינו נפסל דנעשה לחמו של מזבח מ''מ תימה למה לא תירץ מתחינה לפי סברתו כי נמי כלי שרת מקדש שלא בזמנו שאני שולחן דאינו נפסל עליו כלל בשום ענין דעל כרחין שום פסוק יש על דבר זה שאינו נפסל אפילו כי נסדר כהלכתו:
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַבָּה לִינָה מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אוֹ אֵינָהּ מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּלֹא יָרְדוּ הַשְׁתָּא לָנוּ בַּעֲזָרָה אָמְרַתְּ דְּלֹא יֵרְדוּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ מִיבַּעְיָא
Rachi (non traduit)
אילימא דלא ירדו. אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה:
או דילמא אין לינה מועלת. ולא נפסלו ויחזור ויעלם:
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְכִי מֵאַחַר דִּשְׁלַחוּ מִתָּם הִילְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְכֵן תָּנֵי בַּר קַפָּרָא רַבָּה וְרַב חִסְדָּא בְּמַאי פְּלִיגִי אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁמֵנִים
Rachi (non traduit)
בשמינים. אפילו הוקשו לא הויא עיכול דשומנן מעכבן מליעשות דשן:
רבה ורב חסדא במאי פליגי. לומר דלא הוי עיכול בחצות:
וכן תני בר קפרא. כרב יוסף:
וא''ר חייא בר אבא. נמי כרב יוסף:
אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן אַחַר חֲצוֹת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְכֵן תָּנָא בַּר קַפָּרָא פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן לְאַחַר חֲצוֹת יוֹצְאִין מִידֵי מְעִילָה
Tossefoth (non traduit)
לא נהנין. רבינו היה מפרש מן התורה כיון שהם לחמו של מזבח ומ''מ יצא מידי מעילה דכיון דחצות עוכלם נעשית מצוותם ולא חזרה בהם מעילה:
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וּמַאן לֵימָא לַן דַּחֲצוֹת בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ מְשַׁוְּיָא לְהוּ עִיכּוּל דִּילְמָא כֹּל הֵיכָא דְּמַשְׁכְּחָא לְהוּ מְשַׁוְּיָא לְהוּ עִיכּוּל שְׁלַחוּ מִתָּם הִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף
Rachi (non traduit)
כל היכא דמשכחת להו כו'. הלכך פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות ואפילו החזירן לאחר חצות:
אין מועלין בהן ולא צריך להחזירן ויצאו מידי מעילה גרסי' ולא נהנין מדרבנן:
Tossefoth (non traduit)
הילכתא כרב יוסף. פירוש יפה אמר ואין זה פסק הלכה ולא שייך למיפרך הילכתא למשיחא דהא לבסוף נמי מוכח דלא פליגי עליה וא''כ הלכה למה לי:
פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן לְאַחַר עַמּוּד הַשַּׁחַר רַבָּה אָמַר חֲצוֹת שֵׁנִי עוֹכַלְתָּן רַב חִסְדָּא אָמַר אֵין בָּהֶן עִיכּוּל לְעוֹלָם
Rachi (non traduit)
אין בהן עיכול לעולם. וכל שפוקעין יחזיר ומועלין בהן עד שיעשו דשן:
Tossefoth (non traduit)
ורב חסדא אמר אין בהם עיכול לעולם. וליכא למימר דעמוד השחר שני יעשה עיכול מק''ו דחצות שהרי אינו עושה לינה אלא לקרבנות היום שלפניו:
אָמְרִי בֵּי רַב מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא וּמָה חֲצוֹת שֶׁאֵין עוֹשֶׂה לִינָה עוֹשֶׂה עִיכּוּל עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁעוֹשֶׂה לִינָה אֵינוֹ דִּין שֶׁעוֹשֶׂה עִיכּוּל
Rachi (non traduit)
עושה עיכול. לשרירי דמערכה:
שאינו עושה לינה. לאותו שעל הארץ שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין:
Tossefoth (non traduit)
מה חצות שאין עושה לינה כו'. ורבה לטעמיה דאית ליה בסמוך אין לינה מועלת בראשו של מזבח ולית ליה ק''ו דרב חסדא דאיכא למיפרך מה לחצות שכן עושה עיכול בראשו של מזבח דאם פקע לא יחזיר תאמר בעמוד השחר שאין לינה פוסלת בראשו של מזבח כך פי' ה''ר מנחם זצ''ל:
אמרי בי רב מ''ט דרב חסדא. אע''ג דאמרי בי רב. רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא רב הונא נמי אמרה ופי' טעמו והש''ס קבעיא בלשון זה מ''ט דרב חסדא אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין (דף ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך ובמסכת שבת (פב.) מ''ט לא שכיחת גבי רב חסדא דמחדדן שמעתתיה:

חֲצוֹת שֵׁנִי עוֹכַלְתָּן רַב חִסְדָּא אָמַר עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹכַלְתָּן
Rachi (non traduit)
חצות שני עוכלתן. שרירי דידהו חצות שני של ליל המחרת:
The second midnight consumes them. (1) R. Hisda said: The dawn consumes them. The scholars of the Academy said: What is R. Hisda's reason? If midnight, which does not establish linah, (2) establishes ‘ikul; (3) then dawn, which establishes linah, surely establishes ‘ikul. If they sprang off before midnight and he replaced them after dawn,— Rabbah said: The second midnight consumes them; R. Hisda said: They never reach ‘ikul. (4) To this R. Joseph demurred: And who is to tell us that midnight establishes ‘ikul [only when they are] on the top of the altar; perhaps it establishes ‘ikul wherever they are? They sent from thence: (5) The law agrees with R. Joseph. (6) It was stated likewise: R. Hiyya b. Abba said: If they sprang off before midnight and were replaced after midnight, you may not use them, nor do you commit trespass on their account. (7) Bar Kappara taught likewise: If they sprang off before midnight and were replaced after midnight, they are not subject to trespass. R. Papa asked Abaye: Now, since they sent from there [that] the law agrees with R. Joseph, and R. Hiyya b. Abba said [the same], and Bar Kappara taught likewise, wherein do Rabbah and R. Hisda disagree? — In the case of fat [limbs], he answered him. (8) Raba asked Rabbah: Is linah effective [when the limbs are] on the top of the altar, or is it not effective on top of the altar? — What are the circumstances: if we say that they [the limbs] did not descend, (9) surely since you say that even if they were kept overnight in the Temple court they do not descend, (10) can there be a question [when they are kept on] the top of the altar? (11) Rather [the question is] where they descended. Do we liken it to the Table, for we learnt: Even if they (12) are on the Table many days, it does not matter? Or perhaps we liken it to the pavement of the Temple court? (13) — Said he to him: Linah is not [effective when the flesh is] on the top of the altar. Did he accept [this ruling] from him or did he not accept it from him? — Come and hear. For it was stated: Limbs which spent the night in the Temple court, [the priest] can go on burning them all night; (14) if they were kept overnight on the top of the altar, he can always go on burning them. (15) If they descended: Rabbah said: They re-ascend; Raba said: They do not reascend. (16) This proves that he did not accept [the ruling] from him. This proves it. JUST AS THE ALTAR SANCTIFIES, etc. Our Rabbis taught: Whatsoever touches the altar [shall be holy]: (17) I know it only of the altar; how do I know [it of] the ascent? Because it says, the [eth] altar. (18) How do we know [it of] service vessels? Because it says: Whatsoever toucheth them shall be holy. (19) Resh Lakish asked R. Johanan: Do the service vessels sanctify the disqualified? — We have learnt it, he replied: JUST AS THE ALTAR AND THE ASCENT SANCTIFY WHATEVER IS ELIGIBLE FOR THEM, SO DO VESSELS SANCTIFY! (20) Said he, My question is whether they can be offered in the first place. But that too we have learnt:

(1). They will not be assumed to reach the stage of hardness (v. supra 86b) until the following midnight; unless, of course, they are reduced to ashes before then.
(2). The status of flesh that is kept overnight. Midnight does not confer that status, and flesh that falls off after midnight is replaced on the altar.
(3). Lit. ‘burning,’ ‘consumption’. If the flesh is hard by midnight (v. supra 86b top) it is regarded as consumed, and if it springs off after that it is not replaced.
(4). Whenever they spring off, until they are actually ashes, they must be replaced, and involve trespass.
(5). Sc. from Palestine — The reference is to R. Eleazar (v. Sanh. 17b).
(6). His argument is correct. — Actually they did not give a ruling (Tosaf).
(7). They need not have been replaced, as they no longer belong to the altar. Hence they do not involve trespass; nevertheless, benefit from them is interdicted by Rabbinical law.
(8). Even when they harden they are not regarded as consumed (‘ikul), because their fat keeps them from becoming ashes. Only then do Rabbah and R. Hisda disagree as to their status. But in the case of ordinary flesh they agree that midnight establishes ‘ikul.
(9). But remained on the altar, away from the fresh wood pile for the new sacrifices.
(10). If placed on the altar after the night passed.
(11). Surely they do not descend.
(12). The loaves of the Showbread.
(13). Hence it becomes unfit.
(14). But not after, for linah disqualifies them.
(15). They are never disqualified as long as they are there.
(16). Because linah disqualifies them, and so like all disqualified limbs they do not re-ascend once they descended.
(17). Ex. XXIX, 37.
(18). The reference is probably either to XXIX, 44: And I will sanctify the tent of meeting, and the altar; or to XXX, 26-28: And thou shalt anoint therewith... the altar of burnt-offering. In either case the preceding eth (which denotes the acc.) is regarded as an extension, thus including the ascent.
(19). Ibid. XXX, 29. ‘Them’ refers (among other things) to service vessels, which are spoken of in the preceding verses.
(20). The reference being to disqualified sacrificial parts. V. Mishnah notes.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source